דלג לתוכן הראשי

האם אנחנו באמת בני חורין?

מחר, כאשר נשב בשולחן הסדר ונעסוק בחירותנו, תעלה השאלה האם אנחנו באמת בני חורין? זו תהיה שעוסקים בה לא מעט. לכאורה, יש לנו מדינה עצמאית ואנחנו אדונים לגורלנו. אולם למעשה, אני מרגיש שאנחנו כבולים באזיקי הגזענות והשנאה, שמונעים מאיתנו להיות עם חופשי בארצנו.  
הגזענות והאלימות כל כך רווחות שהן הפכו להיות הנורמה. כבר כמעט שכחנו איך נראית חברה נורמלית. כך, חייל שיורה במחבל מנוטרל – כאשר כל שרשרת הפיקוד מהמ"פ לרמטכ"ל קבעה כי הוא עשה מעשה פסול – הופך ל"גיבור".

אבל טירוף המערכות איננו נחלתו הבלעדית של צד אחד במפה הפוליטית. כבר לפני 200 שנה קבע סמואל ג'ונסון כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. כך, בישראל 2016 הפטריוטיזם, שבנוי על שנאת ערבים וגזענות, הוא המפלט האחרון של מי שמבקש את חיבת ההמונים, שליבם מוסת ומורעל בשנאת ערבים. מה שהחל בערב הבחירות אצל ראש ממשלה היסטרי, ששיחרר את גזענותו על מנת לנצח בבחירות, המשיך אצל ראש האופוזיציה, שנאבק על הישרדותו הפוליטית ומתחבר היטב להמון המוטרף כיכר.

לגזענות והאלימות יש מחיר, והוא החופש של כולנו. דמוקרטיה היא מרקם שברירי ופגיע, כאשר פוגעים בחלק אחד הכול מתפורר. לא יכולה להיות מדינה, כפי שהוזים רבים, שתהיה דמוקרטית וחופשית ליהודים אך דכאנית וכוחנית כלפי שאר העמים במרחב. מהר מאוד נגלה, שוב בדרך הקשה ושוב רק אחרי שיהיה מאוחר, שאותה אלימות מופנית כלפי כל האזרחים.

מדינה חופשית היא מדינה שיש בה ריבוי דעות. זו מדינה שיש בה גם ריבוי עמים ותפיסות לאומיות, ולכל אחד יש מקום – גם בלי לקבל על עצמו את הנראטיב של האחר. זו מדינה בה הצבא קובע נורמות צבאיות, האזרחים נורמות אזרחיות והמנהיגים יודעים לקרב ולא רק לפלג. זו המדינה היחידה ששווה ללכת בשבילה 40 שנה במדבר, המדינה היחידה ששווה להילחם עליה.

 יניב שגיא,
מנכ"ל גבעת חביבה

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…