דלג לתוכן הראשי

יום הזיכרון הראשון שלי כאבא של חיל

נולדתי בשלהי 1963 להורים חברי קיבוץ. אבא שהגיע 15 שנה קודם כפליט-יתום מהשואה וזכה לפתוח בחיים חדשים בעין השופט ואמא בת קיבוץ מרחביה. הורים שמוצניקים. ישראליים. ציוניים. מושרשים עמוק באתוס הציוני של מלחמה ושלום. ישראל הנאבקת על קיומה , שואפת לשלום ונאלצת להתגונן במלחמה. שני דברים זכורים לי היטב מילדותי בהקשר זה: הראשון היה העובדה שהוריי לא הסכימו שיהיו לי צעצועים של כלי נשק – לא רובים ולא אקדחים, לא חיילים ולא טנקים – כאלה היו אצל ילדים אחרים אבל אצלנו בבית חשבו שיש משחקים מתאימים יותר. השני היה מה שבטח שמעו הרבה ילדים נוספים בני דורי ועדיין אני יכול לשמוע את ההד של מילותיו של אבי אז בילדותי "כשתגדל יהיה כאן שלום, אתה כבר לא תצטרך להיות חיל ולצאת למלחמה". כשהייתי בן 3 ושמונה חודשים נשמעה הסירנה בקיבוץ והואצנו למקלטים. מלחמת ששת הימים . זהו כנראה זיכרון הילדות הראשון שמוטבע בי. כשהגיע זמני להתגייס השנה הייתה 1982 . ישראל שלי כבר הייתה עמוק בלבנון. התגייסתי לסיירת צנחנים והשתחררתי מסיירת המילואים של אחת מחטיבות הצנחנים 23 שנים מאוחר יותר. הרבה שנים של סדיר ומילואים. הרבה צבא והמון שאלות על שלום ומלחמה. שנים שבהן התערערה התחושה של ההכרח שבמלחמה והביטחון שישראל שואפת לשלום. יצאתי למלחמות ברירה וחזרתי מצולק במקצת ומחויב יותר למאבק למען עתיד אחר למדינה שלי ועדין הקושי של השרות שלי היה בעיקר אצל יקיריי הדואגים ולא אצלי שהייתי תמיד בטוח בעצמי ובחבריי שאם וכאשר תהיה סכנה נוכל לה.

לפני 8 חודשים התגייס לצבא בני הבכור. שרות קרבי. מגן על גבולות המדינה, היום הוא בגבול עזה. גם אצלו לא היו צעצועים של כלי נשק אבל לעולם לא אמרתי לו שכאשר יגדל יהיה כאן שלום והוא לא יצטרך להיות חייל. הוא דווקא נולד כשהתקוות היו בשמים 1995 רוה"מ רבין עושה שלום ויש סיכוי אמיתי לסיום הסכסוך. אבל כשהוא היה בן חצי שנה רבין נרצח ומאז אנחנו הולכים אחורה לעוד ועוד מלחמות ברירה שמנציחות את הסטאטוס קוו של הסכסוך . כדי לעדן את זה לרובם אנחנו קוראים "מבצעים" כמו זה של הקיץ הנורא האחרון. אבל המשותף לכולם הוא ששום דבר לא משתנה בעקבותם. אותו איום נשאר , אותה תחושה של חוסר אונים אל מול הכאילו "גזרת גורל" ומחיר עצום של טובי בנינו שהוקרבו על מנת לשמר את המצב. הלב נקרע , הבטן מתהפכת אך שוב ושוב אנחנו בוחרים, כעם, לחזק את הכוחות שמבטיחים שכך זה יימשך. 

באמצע הקיץ האחרון, באמצע המלחמה ההיא התגייס בני לצבא ואני למדתי מהי דאגה של אבא אני מאמין בו כשם שהאמנתי בעצמי כשהייתי בגילו אבל אני מוצא את עצמי נושא תפילה לאלוהים שאיני מאמין בקיומו. 
אני תופס את עצמי ממלמל את תפילתה של סבתי ניצולת השואה: "אנא אלי שמע הפעם תפילתי...." אני חרד ומתוסכל ובאותו זמן אני ממשיך להיות גאה בבני שנהיה לגבר ושומר על מצפנו מכויל. יופיו הפנימי מקרין על חיצוניותו שמקרינה על סביבתו גם במציאות שבה הוא מתפקד כיום. את הביקורת אני מפנה אל עצמי על כך שאני לא עושה מספיק כדי שיהיה כאן אחרת. היום, ביום הזיכרון, כאשר סיפורי הילדים של כולנו שנפלו מלווים אותנו לראשונה אני חווה את היום הקשה הזה מהפרספקטיבה של אבא של חיל קרבי. זה קשה. זה כואב. זה עוד יותר מחייב לפעול למענה של ישראל שחיה בשלום. ובניגוד למה שנאמר לנו ממנהיגינו - כן, זה אפשרי. " אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…