דלג לתוכן הראשי

בחירות 2015 – האם עיוורים או משוגעים אנחנו ?

פיל עצום מסתובב לו בסלון שלנו ואנחנו מצליחים להתעלם מקיומו ומהשפעותיו. הפיל מסתובב ומקיז את דמנו, רומס את ערכינו, משפיל את כבודנו, מזהם את האוויר בסלון, עברה רק חצי שנה מאז שהפיל המשתולל הזה הותיר אצלנו בסלון 72 חללים משלנו ו2203 חללים מהצד השני – ועדיין הוא מצליח להיות שקוף לנו. מבחינתנו הוא לא קיים. לא משפיע.
הפיל מצליף בזנבו בעינינו. ואנחנו ? משפשפים את עינינו בתימהון ומצליחים לראות רק בקבוקים של שרה, גלידת פיסטוק, מעדן מילקי יקר, טיסות מוזלות, חלום רחוק לבית.
בחוץ מתקהלים השכנים וצועקים לעומתנו – תיזהרו מהפיל, הוא מסוכן גם לנו, בואו נוציא אותו ביחד מהסלון ונרחיק אותו מאזורנו...
והנה מצטרפת גם המשפחה בשיחת טלפון טרנסאטלנטית. הם דואגים לנו, הם דואגים לעצמם, הם דואגים לבית שאותו הם רואים כמשותף ומתחננים שנפתח את עינינו , נבחין בפיל ונחליט ביחד למקד מאמץ להרחיק אותו, ולתמיד.
ואנחנו ? הא, כן, מישהו ראה כאן פיל ? משהו כאן מסריח זה ברור, היי חוש הריח עוד עובד, אבל מה קשור לפיל ? ובכול מקרה אין מה לעשות , וחוץ מזה מה שהיה הוא שיהיה, וממילא כולם שקרנים ושיקפצו לנו השכנים ובני המשפחה. בקיצור ...יאללה ביי , תעירו אותי אם משהו מעניין באמת יקרה ועד אז נמשיך עם המוכר. לריח כבר התרגלנו. ציפיות אין. תקווה ? נו באמת, נאיביות של ילדים (או שמאלנים).
בחירות 2015 בישראל הן אולי הקריטיות ביותר לקיומו של החזון המכונן של המדינה שלנו כמדינה שהיא בית לעם היהודי ודמוקרטיה אמיתית לכול אזרחיה. כמדינה מפותחת ומקובלת בין העמים. אבל אצלנו אומרים שלא ברור למה בכלל יש כאן מערכת בחירות. בחירות 2015 יכריעו האם בכלל יהיה עוד סיכוי לקיומה של מדינת ישראל במתכונתה הקיימת או שתהיה כאן בעתיד מדינה  דו לאומית, אבל אנחנו עוד מתעסקים בעיקר בשאלה איזה כסף אמריקאי משפיע יותר על הבחירות: זה הגדול והמתמיד של שלדון אדלסון ו"ישראל היום" או הכספים של דניאל לובצקי ודניאל אברמס החצופים שזה מקרוב הופיעו על מנת להוביל לניצחון 2015 שיבטיח את החלפת השלטון ?
פעם שרו כאן: "כולם מדברים על שלום – אף אחד לא מדבר על צדק". מאז 2011 זה התהפך מדברים רק על צדק, כאילו ניתן להגיע אליו ללא שלום.
אז כן, הפיל העצום הזה הוא הסכסוך המדמם בינינו לבין שכנינו. ואין, ולא תהיה, שום דרך לטפל בכול תחלואינו הרבים מבלי לטפל בו. שם נמצא הכסף שיבטיח את הצדק החברתי (עשרות מיליארדי דולרים שיועברו מהביטחון והשטחים לטובת חינוך – רווחה –בריאות - דיור), שם נמצא המפתח שיוציא אותנו מהבידוד הבינלאומי, שם נמצא הנתיב שדרכו נחזור להבטיח את מהות הציונות שהוא הבטחת קיומו, הפיזי והרוחני, של העם היהודי . מבלי לטפל בפיל הזה לא יהיה כאן צדק חברתי ולא יהיה שיפור ברמת החיים. מבלי לטפל בפיל הזה נמשיך להרוג ולהיהרג במלחמות ברירה חסרות תכלית וחסרות הכרעה, נמשיך לעסוק במחלה הממארת של הגזענות שמתפשטת בגוף המדיני שלנו. מבלי לטפל בפיל של הסכסוך, ומהר, מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית פשוט לא תתקיים.
התמונה ברורה, אפילו בהירה. ואנחנו עוצמים עיניים! בסלון שלנו מסתובבים אנשים לא אחראים שאנחנו, בחוסר האחריות שלנו, שלחנו אותם להיות אחראים עלינו?
למה, לכול הרוחות ? איך אנחנו מאפשרים למפלגות שלנו להתייחס אלינו כאל יצורים מטומטמים שלא מבינים דבר ולא זוכרים דבר ? 
איך אנחנו מוכנים לשמוע ראש ממשלה ששולט בנו כבר 6 שנים מסביר שכול הבעיות שיש לנו הן בגלל קודמו? או מסביר לנו שהוא חזק ונותן לנו ביטחון כאשר שוב ושוב אנחנו רואים איך אנחנו הולכים ונחלשים? או קורץ שהוא בעד "שתי מדינות לשני עמים" ובמקביל פועל לטרפד לצמיתות את האופציה הזו?
איך אנחנו מוכנים לשמוע מציפי לבני, המועמדת ברוטציה, שהיא האלטרנטיבה לביבי כאשר זו המנטרה שהציגה לנו במערכות הבחירות האחרונות ואחר כך התייצבה ראשונה אצל ביבי לדברר את מדיניותו ולכסות על ערוותו וגם עכשיו היא ושותפה בוז'י ממאנים בכול כוחם להודיע שלא יחזרו על כך. מציגים שוב תכנית כלכלית שדורשת עשרות מיליארדים אבל לא מסבירים מאיפה יגיע הכסף, ושוב אין לעבודה תכנית מדינית כי אולי ב"מחנה הציוני" השלום הוא לא רק לא סקסי ואלקטוראלי, אולי גם הם כבר איבדו את מצפן הציונות וחושבים שהשלום הוא לא ציוני...אחרת, לך תסביר.
איך אנחנו מוכנים, שוב, לשמוע את ההצהרות הריקות ומלאות הפאתוס של יאיר איך בחירה בו תציל את המדינה וזאת אחרי שלפני שנתיים הבחירות הקודמות הפכו אותו להיות המפלגה הגדולה בישראל (הליכוד ללא ליברמן היו קטנים יותר) והוא המליך עלינו את בנט "האח" וביחד הרחיבו את ההתנחלויות. שר האוצר שמחזיק בקופה ושר הקבינט המדיני ששותף להחרבת תהליך השלום, ליציאה למלחמת הקיץ האחרון וסיומה ללא הישגים וללא יכולת למנף אותה להסדרים מדיניים. וכן, הוא חשב אחרת לפעמים, אבל כמובן שלא עזב את הממשלה והביא להחלפתה עד שביבי החליט לזרוק אותו ממנה.
וליברמן הפאתטי שתפיסתו הגזענית את ערביי ישראל חוזרת אליו כמו  חוק הקארמה כשהוא נמצא על סף אחוז החסימה אותו טרח להגביה כנגדם בעוד הם שועטים לעוד ועוד מנדטים ב"רשימה המשותפת". ליברמן שמפלגתו הפכה לסמל השימוש המושחת בעטיני השלטון והוא עדיין מועמד , בעיניי עצמו, לשר הביטחון בממשלתו הבאה של ביבי.
ובנט ?הו בנט... הסמל האולטימטיבי של ישראל החדשה והמסוכנת. של הפיל המתפרע.  ישראל המתנחלת, המספחת, הגזענית, הדחויה בעולם. ישראל של האמונה העיוורת בשוק החופשי של הקפיטליזם שבו החזק מתחזק והחלש נדרס. אבל לבנט אני כן מאמין. הוא גלוי איתנו חזונו ברור והוא לא מעמיד פנים. כשיהיה לו מספיק כוח תהיה כאן מדינת אפרטהייד שנמצאת במלחמה מתמדת ומנודה לחלוטין בעולם. הוא לפחות לא משקר ולא משלה אף אחד.
והאופוזיציה ?? סליחה, יש כאן דבר כזה ? אז פה ושם הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ולקראת בחירות אפילו במרצ לא מדברים על שלום, כי זה לא רלבנטי....ולא אלקטוראלי...והיועצים אומרים שצריך להתרכז בלזנב בבוז'י...  ולזה נוסיף את הרשימה הערבית המשותפת המודיעה מראש שהיא לא במגרש בו יקבלו את ההחלטות אחרי הבחירות במקום להצהיר את ההפך: שהם קמו כדי להביא את החברה הערבית לשותפות במדינת ישראל ולכן הם צריכים להיות משולבים במוסדותיה ובשלטונה.
הגיע הזמן שנתעורר ונבין כי תיכף באמת יהיה מאוחר מדי. נבין שיש אלטרנטיבה והיא אמיתית למרות הכוח האדיר המושקע כדי לטמטם אותנו ולגרום לנו לחשוב שהמצב הנוכחי זו גזירת הגורל. נבין שאנחנו סרבני השלום האמיתיים ולא השכנים שמסביב.
מזה 13 שנה אימצו מדינות ערב את "יוזמת השלום הערבית". במהלך השנים הם חזרו ואישרו אותה עוד פעמיים. לאחרונה עשו זאת שוב לפני שנה. 22 מדינות הליגה הערבית, 57 מדינות ארגון המדינות האסלאמיות – שני הפורומים האלה רואים בתכנית את הבסיס לעתיד במזרח התיכון שישפיע על העולם כולו. ואצלנו ? אפילו לא מדברים על היוזמה הזו כאופציה. אם לא שמעתם עליה אסביר בפשטות (אכן היוזמה פשוטה היא בנויה על העיקרון הבסיסי שביבי הציג לנו פעמים רבות: "ייתנו – ייקבלו"): היוזמה מציעה הסכם שלום שמבוסס על נסיגה לגבולות ה4 ביוני 1967 עם תיקוני גבול של חילופי שטחים 1:1 , פתרון מוסכם של בעיית הפליטים, ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלשתינאית. בתמורה רואות המדינות הערביות את הסכסוך כבא אל קיצו וכך גם התביעות ההדדיות . המדינות הערביות (ובעצם המוסלמיות) תכרותנה הסכמי שלום עם ישראל, יובטח ביטחון לכל מדינות האזור ויתקיימו מיחסים נורמאליים בין ישראל לשכנותיה.
נותר עוד חודש עד הבחירות. עדיין ניתן לשנות את סדר היום ולקיים בחירות על שאלת המהות של העתיד שלנו. עדין ניתן להצביע על הפיל בסלון כאשר מצד אחד יתייצבו אלה המכוונים לעתיד הבנוי על החזון המייסד של מדינה יהודית דמוקרטית בגבולות המוכרים על ידי החוק הבינלאומי ומצד שני אלה שיגידו ביושר שעתידנו הוא מדינה דו לאומית בין הירדן והים כי רק ככה אנחנו נרגיש בטוחים.

הגיע הזמן שנפסיק לאפשר את "ניהול הסכסוך" תוך כדי מלחמות חוזרות ונשנות ותקווה תפלה לעתיד רחוק שאולי יהיה כאן שלום פעם.  מערכת בחירות של אמת תהיה כזו שבה נשאל את המפלגות שלנו באיזה צד הם בוחרים. כשנאמר בקול צלול שהפסקנו להאמין בסיסמאות שלא ניתן ליישמן אז נוכל גם להצביע באמת על פי העתיד שנרצה לראות כאן, לנו ולדורות הבאים.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…