דלג לתוכן הראשי

קריאה לתיקון מעומק הלב - הסיפור של חאלד מרהט הוא הסיפור של כולנו

אזהרה: אני מעלה כאן פוסט ארוך ומאוד כאוב.
זהו פוסט שנכתב ללב של כולנו. בעיניי רבים אני מתויג כ"שמאלני". פוסט זה פונה לכולכם – שמאלנים וימנים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים. זהו פוסט שפונה אל בני אדם שנדרשים לתקן עוולה שליבי אינו מסוגל לקבל.
תסתכלו על התמונה הזאת שאותה צילמתי לפני מספר שעות ברהט. תסתכלו על פניו המסויטות ועיניו המיוסרות של חאלד אל ג'עאר. תסתכלו על ידו השבורה והמרוסקת. אינכם רואים אבל תאמינו לעדותי על עיניי שראו את הסימנים שהותיר בו ה"שוקר החשמלי" שהופעל עליו קצת מעל בית החזה וה"מכות היבשות" שמעטרות את גופו. עכשיו תרימו קצת את המבט ותראו את תווי פניו העדינים והחיוך של בנו סמי. את התמונה צילמתי בתום ביקור הניחומים שעשיתי ולאחר שליבי נגע בליבו וביקשתי לשמש שופר לצעקתו.
אבל לפני הסיפור על הזוועה שפקדה אותו אני רוצה להכיר לכם עוד קצת את חאלד אל ג'אער, שעליו למדתי לראשונה רק היום: חאלד הוא ישראלי בדואי שמאמין בארץ הזאת וביכולתה לשלב בין היותה הבית של העם היהודי להיותה מדינה דמוקרטית לכול אזרחיה, בישראל כמדינה ששואפת לשלום ואחווה בין ולמען כול תושביה. חאלד שירת שלוש שנים בצה"ל והמשיך לעשות מילואים שנים רבות. הוא אח שכול. חאלד הוא מדריך שעבד במרכז ג'ו אלון (מוזיאון הבדואים) ואחר כך הדריך עצמאית קבוצות של ישראלים ברהט להרצאה על ההיסטוריה והתרבות הבדואית. מספרים שהוא מרצה בחסד, רהוט ומצחיק. אבל היום לא פגשתי אדם מצחיק וחייכן, היום פגשתי אדם שבור ומרוסק פיזית, ובעיקר נפשית. לא פגשתי היום אזרח שותף פעיל במדינה המשותפת שלנו, היום פגשתי אזרח סוג ב' שכוחותיה של המדינה נהגו בו כחיה חסרת זכויות שניתן לשלול ממנה את החיים ואת משמעותם.
זהו הסיפור ששמעתי מחאלד:
ביום רביעי ה14/1/2014 נורה למוות על ידי משטרת ישראל סמי אל ג'עאר מרהט. רק בן 20 היה. סמי נורה בעקבות התפרעות שהתפתחה 25 מטר מביתו. סמי נורה כשהוא עומד בחצר ביתו, והוא איננו חמוש. באותו ערב סמי חזר מוקדם מהעבודה בסביבות 19.30 לאחר זמן מה חאלד שמע צרחות חזקות ליד ביתו באזור בית הספר שנמצא מעבר לכביש. הוא רץ לשם יחף ונתקל בשוטרים שאזקו את בנו שהגיע לזירת האירוע גם כן. חאלד ביקש שלא להפעיל אלימות ובנסיון להגן על עצמו הוא דחף שוטר. השוטר נפל קמעה ומיד התרומם והצמיד את אקדחו לרקה של חאלד והתריע בו שיעוף במהרה מהמקום לפני ש...חאלד הסתלק בחזרה הבית בדאגה לבנו ושמח לראותו חוזר ומשוחרר מאזיקים כעבור זמן. ואז החלו דקות ארוכות של ירי . חאלד ובנו סמי התרחקו לתוך חצר ביתם ופתאום אומר הבן לאב: אבא הם הרגו אותי, נפגעתי. חאלד הרים את חולצתו של סמי וגילה את המקום בבטן שאליו חדר הקליע. תוך שתי דקות סמי קרס ואיבד את הכרתו. חאלד וחבר נוסף לקחו את סמי ודהרו , תוך עקיפת מחסומים אל מד"א רהט. כשסמי בנו בידיו נושם את נשימותיו האחרונות, וחאלד בכאבו דוחף את השוטרים המנסים לעוצרו, מתנפלים עליו שבעה שוטרים ומכים אותו מכות רצח. חאלד מספר איך הכניסו לו מכות עם האקדח בראש, איך בעטו בו, המשיכו להכותו בכל הכוח גם כשקרס ושכב על הרצפה, דרכו על ראשו גם כשבכה והתחנן.שברו את ידו וקיללו אותו "יא חתיכת חמאס." חאלד נעצר, נאזק בידיו וברגליו וכך הובל לבית החולים ברזילי באשקלון, משם הוא משוחרר לביתו. 
זהו סיפור של אזרח ישראלי. לכאורה כמוני כמוכם, שותף מלא בחובות שאמור להיות שותף מלא בזכויות. אבל למעשה אדם שבין לילה איבד את כול עולמו, זהותו והיקר לו מכול. ולמה ?
כי הוא לא באמת אזרח שווה: כי ברהט מותר לעצור חשודים באש חיה בתוך שכונת מגורים כי "הם" ערבים. בדואים.אויבים.חמאסניקים."מכת מדינה".
דווקא הפעם, יד הגורל המטאטאת, הובילה את כדורי המוות של המשטרה אל "אחד משלנו" אל "בדואי טוב" . אדם ששירת את המדינה וזו תודתה.ואולי דווקא בגלל שחאלד עשה כל חייו את הניסיון להיות ישראלי אולי נצליח להתעורר ולהתפקח ולראות עד כמה התרחקנו מהישראליות שאמורה להיות כאן. אני כועס, נבוך. מתבייש מאוד, ובעיקר ליבי התמלא בעצב העמוק של ליבו של חאלד.
אני מבקש מעשה ותיקון. אני מבקש כל מי שקורא פוסט זה לעשות מעשה קטן שיוביל לשינוי. להעביר הלאה, להגיע אל קובעי המדיניות, לפרסם בתקשורת, לבקר ולחזק את ידו של חאלד, להוביל למיצוי חקירת האירוע וענישה למי שיימצא אשם (אגב מישהו עוד זוכר או יודע מה עלה בחקירת השוטרים שירו והרגו את הצעיר בכפר כנא ?). לשנות חקיקה. לתמוך בחאלד ובמשפחתו. 
תמונתו של סמי, הצעיר בן ה-20 מלווה אותי ביחד עם עיניו הבוכיות של חאלד. יש רגעים שהם מעבר למחלוקת פוליטית או חישובי דרכי פעולה. רגעים שבהן חמלה אנושית מבטאת את מהותנו כבני אנוש. חאלד צריך איתו בני אדם וחווה שעושים תיקון. 
יניב שגיא

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…