דלג לתוכן הראשי

שחרור האסירים במסגרת חידוש התהליך המדיני: על צדק מוסר וצביעות

היום החליטה ממשלת ישראל על שחרור מחבלים, רוצחים, כחלק מקיום ההתחייבויות שלקח עליו ראש הממשלה למען חידוש תהליך השלום. ביבי שמבין היטב את הנזקים העצומים של העדר פתרון מדיני לעתידה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית המקיימת את חזון הציונות. ואת עוצמת הבידוד הבינלאומי שבו אנו נתונים כבר היום. מניח על שולחן הממשלה  את בקשתו לאשר שחרור אסירים, מחבלים-רוצחים, וזאת כתנאי לחידוש המו"מ. תנאי הנדרש על ידי הפלשתינאים ונתמך על ידי האמריקאים. לתוך הדיון הזה מתחברים שני דיונים נוספים, אחד שעולה בעוצמה על פני השטח והוא שחרור מחבלים ערבים ישראלים , והשני שבאופן תמוה לא עולה באופן רציני והוא שחרורו של יונתן פולארד. ואיך הדברים קשורים ? הדברים מתקשרים כאשר בוחנים את הסוגיה דרך משקפיים של צדק ומוסר וניסיון להכיל קריטריון מוסרי אחיד.
נתחיל ביונתן פולארד: מזה 28 שנה נמק בכלאו מי שבגד בארצו (אמריקה) למען הבטחת בטחונו של עמו ומולדתו (ישראל). יונתן פולארד היה סוכן ריגול שגויס על ידי ישראל ומופקר בכלא האמריקאי מאז. בעסקה הנוכחית של חידוש תהליך השלום מעורבים שלושה עמים: ישראל, פלשתין ואמריקה. אם שחרור רוצחים מחבלים מהכלא הישראלי מהווה תנאי לעצם פתיחת המו"מ, הרי שגם שחרורו של מרגל ישראלי מהכלא האמריקאי צריך להוות תנאי זהה. בשם הערכים של מדינת ישראל, ולא פחות מזה הערכים המכוננים של ארצות הברית של אמריקה צריך להגיד היום, ובשפה המובנת לממשל אובמה: Enough is Enough ! , מדינה(ארצות הברית של אמריקה) שכך נקבע בהכרזת העצמאות שלה : "אנו סבורים שאלה הן אמיתות ברורות מאליהן, שכל בני האדם נולדו שווים, ושהבורא נתן להם זכויות שאין ליטול מהם, ובהן: הזכות לחיים, לחירות ולחתירה אחר האושר". חייבת , גם לעצמה, לסיים כבר את האפליה המטורפת וחסרת התקדים שממנה סובל פולארד. ומדינת ישראל יכולה ללמוד מאבו מאזן שאותו נוהגים לכנות כאן בטיפשות "מנהיג חלש", איך להתעקש על שחרור של מי שפועל למען האינטרסים של עמו (כך נתפסים האסירים המחבלים בקרב הפלשתינאים). אם הוא יכול להתעקש כלפינו, גם אנחנו יכולים להתעקש כלפי ארצות הברית על שחרורו של פולארד. כי זהו המוסר שלנו וחובתנו הלאומית.
ונמשיך באסירים הערבים-ישראלים: כמו פולארד שבחר להקריב את חובתו לארצו בגין חובתו המצפונית, כפי שהבין אותה, כלפי עמו. ממש כך יש להבין את תפיסתם של רוצחים שפלים אלה. בזויים , עלובים ושפלים ככל שיהיו אין הבדל ביניהם לבין שאר האסירים שמיועדים לשחרור. גם אין הבדל ביניהם לבין עשרות הטרוריסטים היהודים השפלים, הבזויים,
הרוצחים שזכו לקיצוב של עונשם ושוחררו מהכלא במהלך שנות המדינה לאחר תקופות קצרות בהרבה מאלה שמיועדים לשחרור כיום ויושבים בין 20 לשלושים שנה כבר בכלא. אם יש שוויון בפני החוק, ואם יש קריטריון מוסרי אחיד הרי שאי אפשר לנהוג בהם בשונה מהמחבלים הפלשתינאים והיהודים ששוחררו עד היום מהכלא. אלה גם אלה רוצחים עלובים. רק שאלה זכו ב"מחוות של רצון טוב" ואלה יצאו "קרחים מכל הצדדים". ולכן יש להפסיק את ההתייחסות הצבועה הזו ולא לגזור התייחסות ייחודית לאסירים אלה.
לסיכום: חידוש התהליך המדיני כיום הוא אולי ההזדמנות האחרונה שלנו להציל את ישראל כמדינה ציונית שמהווה בית לאומי דמוקרטי לעם היהודי. כמדינה נורמאלית המקובלת ונתמכת על ידי הקהילה הבינלאומית. את זה אפילו נתניהו הסרבן האידיאולוגי ששנים רבות לא מסוגל לקדם את האינטרסים החיוניים של ישראל, מבין כיום בלית ברירה ומוכן לפעול בכיוון. לא כי הוא מאושר מזה, חלילה. פשוט כי אין ברירה. בלי זה אין ביטחון, אין כלכלה ואין דמוקרטיה. יש מדינה קטנה, דחויה ומבודדת ומאוד מאוימת מכל שכניה ועד אירן. כל זה מצדיק את שחרור האסירים. ואף על פי כן על ישראל להתייצב כלפי ארצות הברית ולהודיע שהאסירים , כול הרשימה , ישוחררו. אבל האחרונים שבהם, שכנראה יהיו האסירים הערבים ישראלים , יגיעו לביתם רק לאחר שיונתן פולארד ינחת כאן בישראל, ביתו.
<לכתבה לוואלה דעות

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…