דלג לתוכן הראשי

בין כאב לתקווה: על ראש הגבעה - הקו המחבר

על המשותף בין הטקס לציון 70 שנה למרד גטו ורשה לבין סדר פסח בעין השופט, ואיך ביקור אובמה מתחבר אליהם גם הוא

בשבוע האחרון נפלה בחלקי הזכות להיות שותף לשני אירועים שונים, אבל מאוד מחוברים.

הראשון: הייתי שותף לטקס לציון 70 שנה למרד גטו ורשה, שהתקיים ביום חמישי האחרון בוורשה הקפואה והמושלגת. כ-200 שמוצניקים בגיל 16 עד 85 עמדו שעה בקור של מינוס ארבע מעלות בטקס ששילב בין כאב וגאווה, בין מחויבות ליהדות ולציונות לבין מחויבות להומניזם אנושי, בין אחריות לחברה שלנו לבין הצורך למרוד ולשנות את חולשותיה - כפי שעשו בוגרי התנועה שלנו שהובילו את המרד בגטו. בקור הזה, כשג'ומס משתנק כאשר קרא את הוראת היום שכתב אבא קובנר לטקס דומה שהתקיים לפני 25 שנה, וכשעליזה ויטיס שומרון, חברת קיבוץ גבעת עוז, שהייתה שם לפני 70 שנה כקשרית בארגון היהודי הלוחם, סיפרה על הקשר בין התנועה והמרד, מתחזקת התודעה של בני הנוער, שמהווים את "הסיכוי הנצחי של האנושות" כדבריו של בובר, בקשר לדרכה של התנועה שאליה הם שייכים ולהגשמה הנדרשת של אותם ערכים ממש במציאות שלנו כיום.

האירוע השני: השנה נפלה בחלקי הזכות להוביל יחד עם משפחתי את הסדר בעין השופט, שבו נטלו חלק 600 משתתפים. כנהוג אצלנו, לאחר תרועת הפתיחה והבאת השיבולים מהשדה על ידי הילדים, נפתח הסדר בדבר המנחה. כך אמרתי: פסח הוא החג שמציין ביהדות את הפיכתנו ממקבץ של יחידים לעם. בני ישראל הופכים להיות עם כאשר הם יוצאים מעבדות לחירות, והם עושים את זה יחד. יש שני ציוויים בולטים במסורת היהודית ביחס לפסח: הציווי הראשון הוא ההגדה. כנאמר, "והגדת לבנך" - זהו ציווי חינוכי שמחייב אותנו, ההורים, לספר מדי שנה לבנינו ולבנותינו, מה מחבר אותם לעם שלהם, ומה מתחייב מחיבור זה. מה הם השורשים שלנו, ואיך הם מקרינים על מי שאנחנו כיום. הציווי השני הוא המחויבות לחירות: "בכול דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אנחנו חייבים כל הזמן לחזור לנקודת המוצא של היציאה מהעבדות לחירות. כי זו הנקודה הפנימית שבה נוצרנו. לא רק כעם, אלא גם כבני אדם. בפסח אנחנו בוחנים מהי "מצרים" בשבילנו כיום. מה הם האזיקים שכובלים אותנו, שעלינו להשתחרר מהם על מנת להיות חופשיים כעם וכבני אדם. שני הציוויים האלה מתחברים בסיפור הבא: לפני 70 שנה בדיוק, בערב פסח 1943, החליטו הנאצים לחסל את גטו וורשה. אל מול מכונת המלחמה הגרמנית האדירה התייצבו כמה מאות לוחמי מחתרת יהודים, בהנהגת איש השומר הצעיר, מרדכי אנילביץ. הם יצאו למלחמה על רוח האדם, על החירות, בידיעה שבסופה הם יפסידו את חייהם, אבל ינצחו במאבק על החירות האנושית והיהודית. גם זה חלק מההגדה שלנו, שמחברת בין השורשים שלנו כאדם וחברה לבין העם שלנו וערכי החירות. גיבורי המחתרת בוורשה, אנשי השומר הצעיר - מרדכי אנילביץ, אריה וילנר, טוסיה אלטמן, שמואל ברסלב, יוסף קפלן ורבים נוספים - היו חניכים בתנועה אשר הובלה על ידי חלק ממייסדי הקיבוץ שלנו: אהרון וציפקה אפרת וזלמן לבנה, אשר היו חברי הנהגת התנועה בפולין, וחברים נוספים שהדריכו בקנים. יש קו אחד שמחבר בין עין השופט לבין הלוחמים בגטו ורשה בערב פסח לפני 70 שנה. קו של ערכים הנגזרים מהיותנו יהודים, חלוצים, ציונים שמאמינים בשוויון ערכו של האדם וזכותו להיות חופשי. השורשים שלנו נטועים בחיבורים של החג המופלא הזה: חג הפסח, שמחבר אותנו לעמנו היהודי; חג האביב שמחבר אותנו לפריחה והצמיחה של אדמת המולדת, אדמת עין השופט; וחג החירות שמחבר אותנו לערכים, שעל בסיסם נהיינו מעם לחברה, נהיינו קיבוץ וקהילה.

בין שני האירועים האלה ביקר אובמה בישראל. בנאום המרכזי שלו, לאחר שהדגיש את מחויבותה של ארצו לביטחונה של ישראל ולקיומה, הוא פנה אלינו ואמר בפשטות: חברים יקרים, הכיבוש הורס את המדינה המדהימה שנבנתה כאן. למענכם ולמען העולם תעשו שלום. תחזרו ליהדות של מוסר ושל "תיקון עולם". זו דרככם האמיתית. וגם דברים אלה מתחברים לחג הפסח ולמרד גטו ורשה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תגובת מרכז גבעת חביבה על הפיגוע בהר הבית

גבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת בישראל, מגנה בכל תוקף את ההתקפה בירושלים ביום שישי האחרון בה נהרגו שוטרים ישראלים ע"י אזרחים ישראלים. 
זו אינה דרכנו!
זה מעשה שאין לו מקום והצדקה בשום הקשר. מדובר בפגיעה אנושה בקדושתו של המקום וחתירה תחת המאמצים לבניית חברה משותפת ושוויונית במדינת ישראל. אנו מברכים על גינוי המעשה ע"י מנהיגות החברה הערבית ופונים לגורמי השלטון ולציבור במדינת ישראל לא להיגרר אחרי קיצונים משני הצדדים המבקשים לפגוע במרקם העדין של החברה ולזרוע פירוד ופחד בין מרכיביו.
תנחומינו למשפחות ההרוגים.
יניב שגיא מוחמד דרואשה ריאד כבהא סאמר עטאמנה דודו אמיתי

أمل مشترك תקווה משותפת

‏חמישי 14 ספטמבר‏ ‏בשעות ‏9:30‏ - ‏16:30
במתנס בקלנסוואה חברי הועדה מארגנת: 
דניאל בלטמן, בשיר כרכבי, יניב שגיא, ג'מאל דגש, מירב בן-נון, יהושע סובול, מירון רפופורט, תאבת אבו ראס, דני פילק, עודה בשאראת, תמנע פתר, סיני פתר, אוקי מרושק, שדא מנסור, אבנר בן עמוס,רונית מטלון. 

הארגונים המשתתפים בכנס ובהנחיית השולחנות העגולים: 
נוה שלום -ואחת אלסאלם, לוחמים לשלום, פורום המשפחות השכולות הישראלי- פלסטיני, מולדת אחת -שתי מדינות ,פורום ארגוני השלום, רופאים לזכויות אדם, המטה למאבק בגזענות , גבעת חביבה , מדרשת "אדם" ',נשות "מחסום וואטש".

 أعضاء اللجنة التنظيمية :
 دانيئيل بلاطمان, ثابت ابو راس, داني فيلك, بشير كركبي, ميراڤ بن نون, يهوشواع سوبول, ميرون رپپورت, جمال دغش, اوكي مروشك, عودة بشارات, ينيڤ سچي, تمناع پتر, سيناي پتر, شدا منصور, أفنير بن عموس، رونيت مطلون.

 المنظمات المشاركة في اللقاء : 
نيڤيه شالوم - واحة السلام، المحاربين من أجل السلام، محضر العائلات الثكلى الاسرائيلي-الفلسطيني، وطن واحد - دولتان، محضر منظمات السلام، أطباء لحقوق الانسان، المركز لمجابهة العنصرية، چڤعات ح…

רוח המקום

לאורך השנים וביתר שאת מזה חמישים שנה (מאז כיבוש השטחים) כול כמה שנים מתרחשת הסלמה עקובה מדם בין העמים  במרחב הטריטוריאלי של מדינת ישראל והשטחים.  המקום הנפיץ ביותר, הנושא עמו פוטנציאל לעימות דתי כלל מרחבי בין מוסלמים ליהודים הוא  הר הבית.
ההסלמה האחרונה סביב תקריות הר הבית (רצח השוטרים, הריגת המפגינים, הנחת המגנומטרים בשערי הכניסה למתחם הר הבית , אי תאום בין גורמים וכו') מחייבת מעשה. אי הנחת מההתנהלות הממשלתית הכושלת המביאה להגבהת להבות , ולמתחים מיותרים במקום הכי נפיץ ורגיש במרחב, הביאה חברים טובים  מאזור ואדי ערה , יהודים כערבים ליזום מפגש דיבורים כדי לקיים שיח ידידים משוכנעים בעקבות המתח שנוצר ופוטנציאל האלימות בין העמים שהוא נושא עמו. היוזמים למפגש היו: דורון ליבר (מצר) נג'יב אבו רקיה (מייסר) שולי דיכטר (מענית) יניב שגיא (מנכ"ל גבעת חביבה) ומוחמד דראושה (גבעת – חביבה) . היה לי יום עמוס באותו יום ראשון אחה"צ  (23.7.2017) , בו התקיים המפגש. ובכל זאת הגעתי. הגעתי לא משום שהאמנתי שיש בשיח הזה כדי לקדם  דבר מה לקראת יתר רציונליזציה בהתנהלות, כדי לשמור על פתרונות הגיונ…